child-163855_1280

פעוטות הם הכי לא מנומסים.   

תקציר: המאמר מציף את הקושי של פעוטות לשתף קשיים, ונותן פתרונות מעשיים להורים כיצד לעזור ולהקל על ילדם בהתמודדות עם קושי ופחד.

 

"בעבודתי טיפלתי  בילדה בגיל הרך , הוריה התגרשו בנסיבות קשות. הילדה הייתה מופנמת, למודת ניסיונות טיפול ומטפלים ולא הסכימה לדבר עימי בחדר. צרפתי  את בובת הכלבלבה "צ'ינצנה" והיא סיפרה  לה כמה קשה להגיע למלונות חדשות  ולהגיד מה שמה בפני כל מיני כלבים חדשים ולא מוכרים.
הילדה  החלה לשוחח עם "צ'ינצנה" הכלבלבה ולשתף אותה  בפליאה שגם היא מרגישה כך (כלא מאמינה שיש עוד מישהי בעולם שחווה את המציאות  כמותה..). ומנקודה זו החלנו בתהליך טיפולי מדהים ומרגש בו הילדה ביקשה אף להיות  "צ'ינצנה" באמצעות בובת הכפפה.
תחת תפקידה של "צ'ינצנה" היא הצליחה לשחרר הרבה מהפחדים והחששות אשר  העסיקו אותה. השחרור המורחק אפשר לה להגיע לחדר הטיפול נינוחה יותר ולהתנסות בתפקידים רבים (אשר הרחיבו את מנעד ההתנהגויות שלה) . בסופו של תהליך היא אף   התפנתה  ללמידה ויצרה קשרי חברויות  בגן הילדים בו שהתה.

 

כאשר תוכן אישי כלשהו צף פעוטות  לא מרגישים בנוח הם  מנתקים מגע / קשר עין באופן מידי, וזאת בשונה ממבוגרים אשר למדו לעשות זאת באופן מנומס, מעודן ועדין.

ילדי הגיל הרך מתקשים להתמודד עם תכנים אשר מאיימים על העצמי שלהם (שהם חווים כמאיימים)  ולכן  כל הגישה  למרחב האישי שלהם  חייבת להיות מכבדת, עדינה ומורחקת.

למה הכוונה ?

פעוטות  מתמודדים עם קשיים כגון:
  • הפחד מלהתלכלך בעת עשיית צרכים בבית ומחוץ לבית
  • פרידת הורים
  • פחד מזרים
  • פחד ממים
  • פחד מאזעקה
  • פחד מחושך
  • מעבר דירה
  • ועוד..

אלו תכנים  אשר נוגעים  בתחושת הביטחון  הפיזית או הנפשית. ולכן לרוב הפעוט  יעדיף להדחיקם ולא לדבר עליהם ישירות .

אז איך אפשר ל"לגעת" בנושאים אלו  עם הילד מתנגד לדבר עליהם באופן ישיר?

רק בצורה מורחקת, באמצעות עולם הדמיון, חיות וכד'.

כמטפלת  בפסיכודרמה אני לוקחת את התמודדותו של הילד ביומיום ומשנה את הפרטים, "מלבישה" את ההתמודדות   בסיפורים על חיות , נסיכות ופיות.

הפעוט חשוף לנושא שמעסיק אותו, בצורה ששומרת עליו  מהתנגשות חזיתית עם מה שהוא כל כך פוחד  ממנו ביומיום, בצורה מורחקת. הוא יכול לשחרר את האנרגיה שהוא שומר באופן בטוח ולא מאיים.

האם זה יכול לעזור אם הילד  בכלל לא דיבר על הבעיה הישירה והאישית שלו??

בוודאי,

הפעוט  פורק  את האנרגיה סביב הנושא שמעיק עליו, ומקבל לגיטימציה לכך שהנושא קיים ושהוא מעסיק גם אחרים  , ויש מי שמתמודד עימו מלבדו.

המציאות המדומה או המורחקת  היא נישה מדהימה לקבלת לגיטימציה לעיסוק בנושא .

האפקטיביות שיש בהרחקה היא גדולה מעין כמוה. אוכל להגדיר זאת כך "להיות עם ולהרגיש בלי"  הפעוט מדבר עם על תכנים שמעסיקים אותו באמצעות החיות והבובות, אולם מבלי להרגיש שחשף משהו מעצמו באופן המסכן אותו או את עצמיותו, .

הורים  לפעוטות יכולים להשתמש בכלי זה כמעט בכל תחום של התמודדות עם ילדם.

מספר דוגמאות:

לפעוט המתעקש לא להיכנס לאמבטיה יכולה להתלוות בובה של ברווז המספרת על חוויותיה באמבטיה, פחדיה , רצונותיה, ההורה יכול לבקש מהילד לספר  את מה שמרגישה הבובה .(בסבלנות רבה כמובן, עם הרבה כבוד להימנעות  ולסרבנות)

לקראת מעבר דירה יכולה להתלוות בובה (ג'ירפה לדוגמא ) שעוברת לג'ונגל אחר. ההורה יכול לספר את סיפורה  ולתת לילד להשלים את הסיפור כפי ראות עיניו. כל זאת מבלי לעשות את ההקשר למציאות האמיתית של הילד. את ההקשר הילד עושה בעצמו באופן טבעי לפי יכולתו הרגשית באותה עת.

לפעוט המפחד מהחושך, ניתן להביא בובה  חזקה  כגון , אריה שגם הוא מפחד מהחושך, ולתת לפעוט לדובב את הרגשת האריה. האריה החזק שפוחד נותן לילד לגיטימציה לפחוד ולחשוף את הפחד.

מובן כי יש מקרים בהם נדרשת התערבות של איש טיפול, בתהליך יסודי ורגיש  המצריך עבודה באמצעות הרחקה.  ובמקרים כאלו על ההורה לעשות את שניתן כדי למצוא עבור ילדו את המטפל המתאים.

לרוב עבודה טיפולית עם פעוטות בגיל הרך באמצעות פסיכודרמה היא מהירה. הכלי העיקרי : "המשחק הדרמטי" הוא מאוד טבעי לפעוטות בגיל הרך ולכן, השינוי הרגשי / התנהגותי הוא מהיר..

 

אם  קיבלתם השראה בעקבות המאמר אשמח אם תכתבו לי  למייל hillah01@gmail.com  בפשטות איך יצא....

 

אין באמור  לעיל להחליף התייעצות אישית עם בעל מקצוע בעת הצורך.  כל שימוש  בהמלצות הרשומות הם על אחריות  המשתמש בלבד.